مُنتــدى مــديري أقســام الخدمــات الإجـتمــاعيـة الـعــرب
                        

                       פורום   מנהלי   מחלקות   רווחה   בקרב   האוכלוסיה   הערבית
 
                            Association of Social Service Heads for  Arab Communities

מונה:

بريد إلكتروني
ד. אלקטרוני

gmail.com

hotmail.com 

walla.com

yahoo.com 

bezeqnit.net 

www.012.net.il 

דף הבית >> סקרים ומחקרים >> מחקר בטחון תזונתי
 

 

 חוסר בטחון תזונתי ורעב בקרב אוכלוסיות מצוקה בנגב:  ממצאים ממחקר גישוש 

ד"ר רוני קאופמן ופרופסור ורד סלונים-נבו  

המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר

אוניברסיטת בן גוריון בנגב

84105 באר שבע 

פורסם ב"בטחון סוציאלי" – כתב עת בנושאי רווחה וביטחון סוציאלי

גיליון מס 65, מרץ 2004  עמ  33-54 

ד"ר רוני קאופמן

טל. 086472339

ronika@bgumail.bgu.ac.il

 

ברצוננו להודות לפרופסור יונתן אנסון על עזרתו הרבה ועצותיו המועילות, לד"ר יאנה שרגא על תרומתה בעריכת המחקר ולסטודנטים שסייעו בבצוע המחקר.


 

Food insecurity and hunger among disadvantaged populations in the Negev: findings from an exploratory study

Spitzer department of social work

Abstract

The research examines the level of food security among a purposeful sample which included 953 clients of 18 welfare services in 11 cities and towns, both Jewish and Arabs (Bedouin-Arabs), in the Negev area. The findings show that there is a high level of food insecurity, with and with out hunger, among the participants. Most of the households (72%) suffer from food insecurity. Among them 42% report food insecurity with hunger and 30% reported food insecurity with no hunger.  Fifty-percent of the participants report that occasionally they send their children to school without food because they have no money. The clients of welfare services in the Arab towns experience the worst situation. Among them, twice as many as their Jewish counterparts suffer from food insecurity with hunger.

The findings show that half of the families, who rely on social security benefits as their main source of income, experience food insecurity. Although families in need tend to rely on the support of their extended family and that of charity organizations -- they still remained food insecure. Food insecurity was found also among households whose members worked. We suggest ways to promote the "right for food security" and to eliminate the food insecurity and hunger problem in Israel.
 

 
 


תקציר

 מחקר זה בדק רמות של ביטחון תזונתי עם ובלי סימני רעב בקרב אוכלוסיות בסיכון בנגב. האוכלוסיות שנסקרו כללו 953 לקוחות של שירותי רווחה בנגב, ב-11 ערים, עיירות פתוח וישובים בדואים וכן נערך מפקד בשכונת "שקום שכונות" באזור הנגב. הממצאים מצביעים על שיעור גבוה של חוסר ביטחון תזונתי ורעב בקרב המשתתפים. למעשה, רוב המשפחות (72%) סובלות מחוסר ביטחון תזונתי. 42% מתוכם דווחו על חוסר ביטחון תזונתי עם בטויי רעב ו 30% מתוכם דווחו על חוסר ביטחון תזונתי ללא ביטויי רעב. יתר על כן, 50% מהנבדקים דווחו כי לעיתים שלחו את ילדיהם לבית ספר ללא מזון בגלל מחסור כלכלי. מצב קשה במיוחד נמצא בקרב לקוחות שירותי הרווחה בישובים ערביים אשר נמצאו כסובלות מחוסר ביטחון תזונתי עם סימני רעב פי שניים יותר מהיהודיות (71% לעומת 36%). הממצאים מראים כי קצבאות הבטוח הלאומי מבטיחות ביטחון תזונתי רק למחצית מהנחקרים התלויים בהן לקיומם. מערכות וולונטרית ומשפחתיות, למרות שדווח שנעשה בהם שימוש רב, אינן מסייעות דיים לסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. חוסר בטחון תזונתי נמצא גם בקרב משפחות עובדות ((working poor אשר הכנסתן לא מאפשרת להן ביטחון תזונתי. במאמר מוצעות דרכים להבטחת ה"זכות לאכול בכבוד" ולמגור הבעיה בישראל.

 

חוסר בטחון תזונתי ורעב בקרב אוכלוסיות מצוקה בנגב:  ממצאים ממחקר גישוש  

האם יש בעיית חוסר בטחון תזונתי  (food insecurity) ורעב (hunger)  בקרב אוכלוסיות מצוקה בישראל? מה היקף הבעיה וממדיה? מי הן האוכלוסיות בסיכון שנפגעות במיוחד? כיצד המשפחות בסיכון מתמודדות עם מצוקת הרעב? מה משמעות הבעיה ביחס לאנשי המקצוע המשרתים אוכלוסיות במצוקה וקובעי המדיניות? נושאים אלה, למיטב ידיעתנו, לא נבדקו בישראל במחקרים קודמים. מדידת הביטחון  התזונתי הינה תנאי הכרחי להגדרת הבעיה ולפיתוח מענים חברתיים ומדיניות חברתית כדי להתמודד אתה.

בדצמבר 2002 ערכנו מחקר גישוש בקרב 953 לקוחות של שרותי הרווחה באחד-עשר ישובים בנגב וכן מפקד מדלת לדלת באחת משכונת שקום שכונות באזור הדרום. הסקר התבצע על ידי סטודנטים במחלקה לעבודה סוציאלית אשר התגייסו למשימה כחלק מלימודיהם ועל בסיס התנדבותי. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לבחון את שכיחות המצוקה מחוסר ביטחון תזונתי (food insecurity) ורעב ((hunger בקרב אוכלוסיות בסיכון. זאת הואיל ואין להניח מראש חוסר ביטחון תזונתי בקרב אוכלוסיות מצוקה. למרות שיש קשר בין מצב כלכלי לביטחון תזונתי, אין קשר מלא בין שני המשתנים האלה (Rose, 1999). כלומר, לא כל המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני סובלות מחוסר בטחון תזונתי ויש גם משפחות המצאות מעל קו העוני ואשר סובלות מחוסר ביטחון תזונתי ורעב. מטרה נוספת של המחקר הייתה לבדוק את מקורת העזרה והתמיכה בהן נעזרות משפחות החווות חוסר ביטחון תזונתי. זאת משום שמחקרים מצביעים על התפקיד החשוב שיכולות למלא תכניות הזנה התנדבותיות ומערכות תמיכה משפחתיות (Bickel et al., 2000 ).

הסיבות להיווצרות בעיית חוסר הביטחון התזונתי:

חוקרים בנושא הביטחון התזונתי מדגישים את פרדוקס הרעב ((Eisinger, 1998. זהו מצב בו קבוצות משמעותיות בגודלן סובלות ממצבים של רעב כתוצאה מחוסר נגישות למזון, בארצות המערב העשירות במזון ובטכנולוגיה. התפתחות הבעיה בשנים האחרונות בארצות כמו ארצות הברית, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ואנגליה וישראל אינה מפתיעה והיא חלק מתופעה עולמית של התפתחות בעיית עוני ומחסור במדינות מערב העשירות (;Craig & Dowler, 1997

Wilson, 1997; Poppendieck, 1997 ;  , & Smith, 2001  Booth .(שורשי הבעיה נעוצים בהחלשות מדינת הרווחה ובכלכלת הגלובליזציה ((Fisher & Karger, 1997; Riches, 1997a. תהליכים אלו הובילו לעליה באבטלה, להחמרת הקריטריונים לקבלת גמלאות ולירידה בכוח הקניה של הכנסות משכר ומקצבאות.  ריצ'ס (Riches, 1997b), אשר בחן את התפתחות הבעיה במספר מדינות במערב, מצא שגודלן הלא מספק של קצבאות המדינה הייתה אחת הסיבות העיקריות להתגברות בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב בקרב משפחות עניות. נראה כי תהליכים אלו , אותם חווה גם החברה הישראלית בשנים האחרונות (, דורון, 1999; סבירסקי, 2002) תרמו להיווצרות הבעיה ולהחרפתה.

  מהי תגובת הממשלות לנושא זה? ריצ'ס (Riches, 1997b), אשר השווה בין מדינות שונות, מצא שתגובתן של הממשלות לדיון הציבורי בנושא הרעב מאופיינת בהתעלמות מהבעיה. ממשלות נוטות להימנע מלהתחייב לפעול בצורה מתואמת ומאורגנת למיגור הרעב. הממשלות מעדיפות לפתח תכניות חלקיות ולהסתפק בעידוד פעילות קהילתית בנושא,  שיטת פעולה שבדרך כלל אינה יעילה ואינה מסוגלת לענות על הצרכים. דפוס פעולה מקובל נוסף הינו האשמת הקורבן: מקבלי הקצבאות מוצגים כנצלנים, מתחזים ורמאים החומסים את שירותי הרווחה. לדוגמא, בניו-זילנד , בתגובה לעלייה בדיווח על ילדים רעבים בבתי ספר, הואשמו ההורים בהרעבת ילדיהם ((Uttley, 1997.

קיימות דוגמאות למכביר למגמות דומות בישראל. מפורסמת במיוחד קריאתו של ראש הממשלה אהוד ברק אל אזרחי המדינה "לפתוח את המקררים" שזכתה להיענות רבה והובילה לגל של הקמת עמותות מזון (ברנע ושיפר, 28.11.1999; שלח, 24.3.2000). הפניה נעשתה בין היתר לאחר שהכותרת הראשית בעיתון ידיעות אחרונות (23.11.1999) ציטטה מתוך דו"ח שפרסם המרכז לשלטון המקומי: "135,000 אנשים רעבים בישראל" .באופן דומה, תגובתה של שרת החינוך לימור לבנת לפרסומים בעיתונות על עדויות של מנהלי בתי ספר על תלמידים המגיעים רעבים לבית הספר הייתה פניה לעמותת "פתחון לב" להזין את ילדי בתי הספר הרעבים, פעילות שזכתה לביקורת רבה בין היתר על ידי אגוד העובדים הסוציאליים (הארץ, 3.10.02). נראה כי משרד העבודה והרווחה בחר אף הוא לא לקחת אחריות בנושא וראה את עיקר תפקידו בסבסוד עמותות לאספקת מזון (מרב, 9.5.03). בנוסף, במסגרת תקציב המדינה לשנת 2003 הועבר בכנסת ברוב גדול קיצוץ ללא תקדים של עשרות אחוזים בקצבאות מקבלי הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה (מנהל מחקר ותכנון-הבטוח הלאומי, 2002). קיצוצים אלו מעמידים את אוכלוסיית מקבלי הקצבאות בסכנה ישירה להימצא במצב של חוסר ביטחון תזונתי ורעב  וצפויים להגביר ולהעמיק את ממדי הבעיה בישראל לשנים רבות. נראה גם כי אין מדיניות וחוקים אשר יבטיחו רשת ביטחון תזונתי לילדים ולקבוצות סיכון אחרות. זאת למרות שביטחון תזונתי כזכות אדם מצוינת בפירוש באמנות בינלאומיות (Food and Agriculture Organization of the United (Nations, 1996.

לאחרונה ישנם ניסיונות  לקדום חקיקה בנושא הזנת ילדים בבתי ספר, אך הם אינם זוכים לגיבוי ונראים יותר כמבטאים הצהרות מאשר מבטאים כוונה רצינית ובדוקה  (סיני, 26.5.2002 ). בשנות ה  60, כאשר התפרסם המקרה של הילדה הרעבה מבית שאן, התעוררה סערה ציבורית גדולה אשר הובילה לדיונים ולישיבות ממשלה. אולם, במהלך השנים נושא הרעב בישראל ירד מהכותרות. המחקר על תכנית ההזנה בבתי ספר שנעשה בראשית שנות ה  70 (דורון, 1972) מתאר את דעיכתה של התכנית החשובה הזאת. ככל היודע לכותבי המאמר במהלך שנות השמונים והתשעים לא נעשו בישראל עבודות ומחקרים שהתמקדו בנושא רעב וביטחון תזונתי. ניתן לשער שאחת הסבות לכך הייתה ההנחה כי קצבאות הביטוח הלאומי בכלל וקצבת הבטחת הכנסה בפרט דאגו לביטחון תזונתי לכלל תושבי המדינה.  לאחרונה, נערך מחקר חדש אשר ניסה לבדוק את ממדי תופעת חוסר הביטחון התזונתי במדגם כלל ארצי (ג'וינט-ברוקדייל, 2003) ולא רק בקרב אוכלוסיות מצוקה כפי שנעשה במחקר המדווח.  הממצאים הראו כי כחמישית מכלל הנבדקים סבלו מחוסר ביטחון תזונתי.

בשונה מישראל, אשר התמודדה עם הבעיה בעזרת קצבאות המבטיחות קיום, בארצות הברית ננקטו פעולות אחרות: תכנית ההזנה בבתי הספר שהוחל בה בשנת 1946 ונמשכת עד היום, תכנית בולי המזון (food stamps) ותכניות מיוחדות לאוכלוסיות בסיכון. לצידה של המערכת הממשלתית התפתחה מערכת משלימה התנדבותית אשר כללה: אספקת מזון במצבי חרום, הקמת מאגרי מזון ((food banks, בתי תמחוי ואספקת מוצרי מזון (food pantries). לדעתם של חוקרים, תכניות אלה הצליחו לחסל תופעות של תת תזונה מסכנת חיים נוסח העולם השלישי             בארצות הברית אבל לא הצליחו לספק בטחון תזונתי לקבוצות משמעותיות באוכלוסייה            ((Eisnger, 1998; Poppendieck, 1997.  החוקרים האלה מציינים מספר סיבות לאי הצלחתן של התכניות הממשלתיות: תקציב מוגבל, תיוג של הנעזרים, קריטריונים חמורים ונהלים מסורבלים לקביעת זכאות הגורמים למיצוי נמוך  דווקא בקרב הנזקקים ביותר. לדעתם, החסרונות העיקריים של התכניות ההתנדבותיות הם: תלות בנדבנות ומתנדבים שאינם עקביים לאורך זמן, חוסר רגישות לצרכי תזונה ולהעדפות של קבוצות תרבותיות שונות, תיוג אלה המקבלים נדבת מזון, שימוש ציני בתוכניות אלה על ידי פוליטיקאים כתחליף למדיניות ולמענים ממשלתיים, ויצירת דעת קהל מעוותת בעידודה של התקשורת לפיה יש כביכול מענה משמעותי לבעיית הרעב.

משמעות הבעיה לפרט ולמשפחה:

חוסר בטחון תזונתי, בשונה מתת-תזונה הרווחת בארצות בלתי מפותחות (Seipel, 1999), אינו מסכן חיים אבל פוגע בתפקוד היום יומי ובבריאות הפיזית והנפשית של פרטים ומשפחות הסובלים מהבעיה. בני המשפחה הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי מבטאים מגוון של התנהגויות ותחושות הקשורות למחסור במזון: דאגה לגבי היכולת להשיג מזון בעתיד, תחושת ניכור מהסביבה, כאבים פיזיים, סבל נפשי והפרעות ביחסים תוך המשפחה ועם הסביבה החברתיתHamelin, Habicht, & Beaudry, 1999)). במקרים קיצוניים, תחושת חוסר הנוחות והכאב הפיזי שנגרמים על ידי חוסר מזון וחוסר ביטחון תזונתי (זלעפות הרעב), יכולים להוביל למצב של תת תזונה או לבעיות בריאות אחרות (James, Nelson, & Leather, 1997).

כך קורה שמשפחות הנקלעות למצבי עוני ונחשלות משקיעים את עיקר כוחן בהישרדות ולא בניסיון לשנות את המצב (Riches, 1997a). החסך התזונתי עלול להוביל בקרב המבוגרים לעייפות, תשישות ואדישות ובקרב הילדים למחלות, פיגור שכלי, פגמים נוירולוגים ובעיות התנהגות. עלולות להתפתח גם בעיות משפחתיות הקשורות בשוני בדפוסי האכילה והעיוות שנוצר בדרכי השגת המזון וניהול משק הבית. ברמת הקהילה, התפתחות מצבי חוסר ביטחון תזונתי ורעב כרוניים מגבירים את הצורך בסיוע רפואי ואת התחושה הגוברת והולכת של הדרה וחוסר אונים (Hamelin, Habicht, & Beaudry, 1999).

מדידת רמות שונות של חוסר ביטחון תזונתי:

 הסקירה העדכנית ביותר בעניין זה הנה של הולבן (Holben, 2002). חוקר זה מגדיר ביטחון תזונתי כמצב אוניברסאלי המתייחס לרווחתם של משפחות ויחידים והמתקיים תחת שני תנאים מרכזיים:

1. לכל התושבים בכל זמן שהוא ישנה נגישות למספיק מזון הנחוץ לקיום חיים בריאים. נגישות למזון כוללת את היכולת להשיג מספיק מזון מזין ובטוח בדרכים מקובלות מבחינה חברתית.

2. משפחות ויחידים הנהנים מביטחון תזונתי לא צריכים להזדקק לעזרתם של מקורות חרום למזון או לבקש נדבות, לגנוב, או לחטט בזבל כדי להשיג מזון.

לחילופין, משפחות ויחידים הנמצאים במצב של "חוסר ביטחון תזונתי" הם בעלי נגישות ו/או זמינות מוגבלת למזון, או יכולת מוגבלת/לא בטוחה להשיג מזון בדרכים חברתיות מקובלות.      המימד העיקרי של חוסר ביטחון תזונתי, מחסור במזון, נמדד ברצף על מספר רמות. כל רמה מתארת תנאים אופייניים והתנסויות של מחסור במזון בקרב חברי המשפחה ואת התגובות ההתנהגותיות למחסור המתוארBickel at.al, 2000) ). הרמות נקבעו במסגרת  "הפרויקט למדידת ביטחון תזונתי" שהוקם בעקבות החקיקה למעקב אחרי מצב התזונה בשנת 1990 (Eisinger, 1998).

משקי הבית חולקו לשלוש קטגוריות, כפי שמסוכם במדריך של משרד החקלאות האמריקאי (Bickel at.al, 2000).

1.            ביטחון תזונתי -- המשפחה מדווחת על אי קיום או עדות מינימאלית של חוסר ביטחון תזונתי.

2.            חוסר ביטחון תזונתי בלי רעב -- משפחות שלפחות אחד מחבריהן מודאג מההתאמה (adequacy) של אספקת המזון המשפחתית וניהול המזון המשפחתי, כולל מזון לא איכותי ושימוש בצורות התמודדות לא שגרתיות.

3.             חוסר ביטחון תזונתי עם רעב -- משפחות אלו מתחלקות לשתי קטגוריות משנה: משפחות עם רעב "מתון" ומשפחות הסובלות מרעב חמור. לבתי אב אלו יש מספר רב של אינדיקאטורים שמעידים על קיומו של רעב. ברמה החמורה, המשפחות חוות יום שלם או יותר בלי אוכל בגלל מחסור בכסף. ברמה המתונה, המשפחות מדווחות על כך שצריכת המזון למבוגרים צומצמה במידה כזאת שהם הרגישו תחושה פיזית של רעב. אולם, הצמצום במזון לא פגע בילדים. ברמת רעב חמורה, נכללו כל בתי האב עם ילדים שדווחו על צמצום במנות המזון של ילדיהם עד כדי כך שהילדים חוו רעב.

חשוב לציין שלמרות שהמדדים לא בודקים את איכות התזונה ואיכות המזון באופן ישיר, מחקרים מראים כי יש קשר מובהק ביו רמת הביטחון התזונתי בה נמצא אדם ואיכות התזונה שלו  Dixon, Winkleby, Radimer, 2001; Tarasuk, Beaton, 1999)).

ממדי הבעיה וקבוצות בסיכון לחוסר ביטחון תזונתי ורעב:

סקרי ביטחון תזונתי הינם מכשיר עיקרי המקובל כיום לאבחון מצבי רעב. אולם, קיימים אינדיקאטורים ומקורות מידע נוספים ישירים ובלתי ישירים לבעיית הרעב. אינדיקאטורים ישירים כמו מחקרים קליניים ותצפיות בנושא תזונה (שחסרונם העיקרי הוא בעלותם הגבוהה),  

ואינדיקאטורים עקיפים כגון דיווחים על מספר המשתמשים בתכניות הזנה שונות. בשונה מישראל, נתונים על הרעב בארצות הברית נאספים באופן שיטתי מדי שנה, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. ב- 1995, נערך הסקר המשמעותי ביותר על היקף הרעב שבחן 45,000 משפחות. על פי תוצאות הסקר, נמצא ש- 12% מהמשפחות נמצאו סובלות מדרגות שונות של חוסר ביטחון תזונתי. נתוני הסקר האחרון לגבי שנת 2000 שפורסמו לאחרונה (Nord, et al.,  2002) מצביעים על מצב טוב יותר בו רק כ- 10% מבתי האב בארצות הברית (11 מליון בתי אב) נמצאו במצב של חוסר ביטחון תזונתי ובכללם 3.3 מליון בתי אב אשר לגביהם נמצא שלפחות אחד מבני הבית סבל מחוסר ביטחון תזונתי ורעב.

לעומת זאת בסקר שהתפרסם לאחרונה מטעם אגוד ראשי הערים בארצות הברית, אשר התפרסם בניו יורק טיימס (Becker, 18.12.02) והתבסס על אוכלוסיית הפונים לסיוע במזון, נמצא שמספר הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי ורעב בחברת השפע האמריקאית ממשיך לעלות. במיוחד בולט הגידול בקרב העובדים בעלי שכר נמוך. מתברר שזוהי האוכלוסייה הנזקקת למזון הגדלה באופן המהיר ביותר כיום בארצות הברית. במחקר בקרב הפונים לעזרה למוצרי מזון Nicholas-Casebolt & McGrath, 2001)), נמצא שבקרב 40% מהפונים היה מפרנס אחד לפחות. בישראל, בסקר שנערך לאחרונה בקרב מדגם מייצג של התושבים נמצא שעור גבוה של משקי בית הסובלים מחוסר בטחון תזונתי:  400 אלף משפחות המהוות  22% מכלל בתי האב סובלות מחוסר בטחון תזונתי (ג'וינט-ברוקדייל, 2003).

קבוצות שבהן שכיחות מצבי חוסר ביטחון תזונתי ורעב גבוהה מהממוצע הארצי מוגדרות כקבוצות בסיכון Holben , 2002)). בקרב שתי קבוצות באוכלוסייה האמריקאית ,השכיחות היא יותר מפי שלושה מהממוצע הארצי: המשתכרים פחות מקו העוני (37%), ומשפחות חד הוריות עם ילדים (31%). בקרב משפחות של קבוצות מעוט, שחורים והיספאנים, הבעיה קיימת בשיעור של פי שניים מהממוצע. קבוצה נוספת בסיכון היא משפחות עם ילדים (16%). עניין מיוחד קיים לגבי הילדים שנמצאים במשפחות שסובלות מחוסר ביטחון תזונתי. מחקר של "מכון טפטס" לחקר הרעב ((Tufts, 1995, אשר השווה בין צריכת המזון של ילדים בני שנה עד חמש מהאוכלוסייה הכללית לבין הצריכה של ילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, מצא כי מספר הילדים העניים עם חסכים משמעותיים בצריכת מזון חיוני כמו ויטמין  A ומגנזיום גבוה פי 6 ממספר הסובלים מחסכים כאלה בקבוצת המחקר הכללית.

לסיכום, בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב היא בעיה חדשה בחברה הישראלית שמקורותיה כנראה טמונים בשחיקה שחלה במדיניות הרווחה. כיוון שבישראל כמעט ולא נעשו בעבר סקרים לבחינת בעיית חוסר הביטחון והרעב, מחקר הגישוש שלפנינו התמקד בבדיקת ממדיה של בעיית מחסור במזון ומצבי רעב בקרב אוכלוסיות במצוקה ובבחינת דרכי ההתמודדות של המשפחות עם תופעה זו. ממצאי המחקר ייבחנו לאור ממצאים שנתקבלו מארצות אחרות במערב. על סמך המידע שנמצא יוצגו המלצות למחקר נוסף ולגיבוש מדיניות חברתית לצמצום ומגור הרעב.

שיטת המחקר

המדגם:

אוכלוסיית המדגם כללה 953 משקי בית. באופן מכוון הוחלט לכלול במחקר אוכלוסיות מצוקה שניתן להגדירן כאוכלוסיות בסיכון לחוסר ביטחון תזונתי: לקוחות שירותי רווחה בישובים יהודיים וערביים, תושבי שכונות המצוקה, אמהות חד הוריות, ומקבלי קצבאות.

המחקר נערך בקרב אוכלוסיית הפונים לשירותיי רווחה במהלך חודש דצמבר 2002 ב 18 שירותים שונים באחד-עשר ערים ועיירות בנגב. כמו כן נערך מפקד מדלת לדלת בשכונת מצוקה (שכונת שקום שכונות). לוח מספר 1 מציג את התפלגות המדגם. המדגם מכיל את מגוון האוכלוסיות המתגוררות בנגב, אם כי יש ייצוג נמוך יותר לאוכלוסייה הערבית-בדואית ולאוכלוסיית העולים. חשוב לציין שהקבוצות השונות אינן ממצות ומוציאות. כלומר, באופן תיאורטי נבדק מהאוכלוסייה היהודית יכול היה להיות חבר בשתי קבוצות (למשל לקוח של שרות רווחה ותושב שכונת מצוקה). אמנם המראיינים וידאו שאף אדם לא ירואיין פעמיים, אך עדיין יש להתייחס לממצאים אלו כממצאים ראשוניים בלבד אשר יגובו בעתיד במחקרים נוספים.  

 

(לוח מספר 1)

 

אוכלוסיית הנבדקים בשירותי הרווחה בישובים הערביים-בדואים נמצאה שונה באופן מובהק במספר משתנים מאוכלוסיית הנבדקים בשירותי הרווחה בישובים היהודיים: השכלתם של הבדואים נמוכה יותר (64% בעלי השכלה יסודית לעומת 27% בקרב היהודים); ראשי המשפחה צעירים יותר (75% צעירים מגיל 45 75% לעומת 61% אצל היהודים); ההורים בדרך כלל אינם עובדים (ב 48% מהמשפחות הערביות ו 29% מהמשפחות היהודיות אין אף הורה עובד); יש מיעוט של משפחות חד הוריות ( 17% בקב הערבים לעומת 44% אצל היהודים); המשפחות נוטות להיתלות בקצבאות הבטוח הלאומי לפרנסתן ( 90% בקרב הבדואים לעומת 70% בקרב היהודים); ויש להן יותר ילדים (ממוצע של 4.5 ילדים למשפחה בקרב הערבים עומת 1.9 בקרב היהודים).

פרופיל אוכלוסיית הנבדקים בשכונת "שיקום שכונות" דומה למדי לאוכלוסיית הפונים לשירותי הרווחה בישובים היהודיים אבל קיימים הבדלים מובהקים  במספר משתנים: תושבי השכונה שנבדקו הנם משכילים פחות מהפונים לשירותים (רק 57% מהם בעלי השכלה תיכונית ועל תכונית לעומת 73% מהפונים לשירותים, אך יתכן שההבדלים בהשכלה נובעים מההבדלים בגיל המבוגר יותר של תושבי השכונה -- 55% מהם מעל גיל 45 לעומת 39% מלקוחות השירותים); תושבי השכונה נוטים להיות נשואים יותר (63% לעומת 46%); נוטים לחיות פחות במשפחות חד הוריות (29% לעומת 44%). יתכן והבדלים אלה קשורים לעובדה כי בקרב הנבדקים מן השכונות היה ייצוג נמוך יותר לעולים (12%) מאשר בקרב הנבדקים משירותי הרווחה  (23%).

כלי המחקר:

במחקר נעשה שימוש במדד למדידת ביטחון תזונתי שפותח בארצות הברית ומשמש סוכנויות ממשלה וחוקרים. הכלי קיים בשתי גרסאות עיקריות שנמצאו כבעלות מהימנות גבוהה

Holben, 2002)), מדד הכולל 18 פריטים ומדד מקוצר הכולל 6 פריטים. בחרנו במדד המקוצר הואיל ומחקרים מראים על תוצאות מספקות גם כאשר משתמשים במדד המקוצר

Blumberg, Bialososky, Hamilton & Briefel, 1999)).  יתר על כן, ממחקר ראשוני  על 20 נבדקים למדנו כי השימוש במדד הארוך מעורר קשיים:  התהליך ארוך ומייגע והשאלות הישירות על רעב ילדים נתפסו כחודרניות מדי. במקום ארבע דקות לשאלון, הזמן הממוצע למילוי שאלון בארצות הברית Holben , 2002)), התהליך נמשך בפועל כחצי שעה. בעקבות זאת הוחלט להשתמש במדד המקוצר בן 6 פריטים (ראה פרוט שאלות המדד בנספח מספר 1)כאשר נוספה שאלה לבדיקת היכולת של המשפחה לצייד את הילד באוכל לגן ולבית הספר. זאת הואיל והמדד המקוצר אינו מתייחס לנושא זה.

בשאלון, שכללאת פרטי המדד ושאלות נוספות, ביקש מהנשאלים לדווח על תזונתם בשנה האחרונה כדלקמן: האם היה להם מספיק כסף לקנות אוכל, האם יכלו להרשות לעצמם ארוחות מאוזנות ומזינות, האם נאלצו לקצץ או לדלג על ארוחות בגלל חוסר כסף, האם נשארו רעבים כי לא היה להם כסף לקנות אוכל, האם בשנה האחרונה יכלו לתת אוכל לילד לבית הספר או לגן, האם נעזרו בבני המשפחה או בחברים או בארגוני צדקה כדי להשיג אוכל.  כמו כן נאספו נתוני רקע שיסייעו לאתר קבוצות בסיכון: מצב משפחתי, תעסוקה, מידת משקל הקצבאות בתקציב הביתי, ארץ לידה ושנת עליה, לאום ודת, מספר ילדים, השכלה ומקום מגורים. המשפחות סווגו לשלוש רמות של ביטחון תזונתי לפי ההוראות המפורטות באתר של משרד החקלאות האמריקאי האחראי על נושא מדידת הביטחון התזונתי  (www.ers.usda.gov/Briefing/FoodSecurity/surveytools/FS_SHORT.doc).   

רמת המהימנות הפנימית של המדד ויציבותו ביחס לאוכלוסייה בישראל נבדקה בקרב סטודנטים באוניברסיטה. התוצאות ביחס לקבוצת הפיילוט (N=20) הנן משביעות רצון:

קרונבך אלפה = 0.77;  Guttman split half = 0 .97 ;test-retest correlation =  0.96.  לגבי אוכלוסיית המחקר (N=953) קורנבך אלפה הנו מספק (0.77).

תהליך המחקר:

לצורך העברת השאלונים, התגייסו סטודנטים מהמחלקה לעבודה סוציאלית, אשר בסיוע אנשי מקצוע  משירותי הרווחה (בערים, בעיירות פתוח ובעיירות הבדואים) ראיינו מאות לקוחות שפנו במהלך חודש דצמבר לבקש סיוע מאותם שירותים. בנוסף לראיון הפונים לשירותי הרווחה, התקיים מפקד בשכונת מצוקה הכלולה בפרויקט שיקום שכונות. המפקד התבצע על ידי סטודנטים מהמחלקה ואלו עברו מדלת לדלת וראיינו את תושבי השכונה.


הממצאים ומשמעותם

ממדי חוסר הביטחון התזונתי והרעב:

הממצאים מראים כי קיימת בעיה משמעותית של חוסר ביטחון תזונתי בקרב אוכלוסיית המדגם (לוח 2). למעשה, רוב המשפחות במדגם (72%) סבלו מחוסר ביטחון תזונתי:  42% סבלו מחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב (משפחות בהן לפחות חבר אחד חווה רעב ב 12 חדשים שחלפו) ו 30% סבלו מחוסר ביטחון תזונתי ללא ביטויי רעב (משפחות בהן אין רעב אבל קיים סיכון, כי יש ספק לגבי יכולת המשפחה לספק מזון סדיר ונעשו פשרות תזונתיות בגלל מחסור כלכלי). 28% בלבד מהמשפחות נמצאות במצב של ביטחון תזונתי.

מפתיע במיוחד הנו השיעור הגבוה של חוסר ביטחון תזונתי בקרב המשתתפים משכונת המצוקה, למרות שהיא כלולה כבר למעלה מ 20 שנה במפעל שקום שכונות. אחד ההסברים לשיעור הגבוה של חוסר ביטחון תזונתי בקבוצה זו יכול להיות קשור בכך שתושבי השכונה שנפקדו היו בעלי השכלה נמוכה יחסית (ראה תיאור המדגם). לגבי כלל המדגם, השיעור הגבוה של חוסר ביטחון תזונתי ורעב יתכן וקשור לעובדה שאוכלוסיית המדגם הייתה אוכלוסיית מצוקה, לקוחות של שירותי הרווחה או דיירים בשכונת שיקום אשר 76% מהן מתבססות על קצבאות הבטוח הלאומי כמקור הכנסה עיקרי . ניתן להניח שלו המדגם נערך בקרב כלל הצבור בישראל, רוב המשפחות היו נמצאות במצב של ביטחון תזונתי (בארצות הברית נמצאו כ 90% מהאוכלוסייה בביטחון תזונתי). אולם, חשוב לציין ששכיחות הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי במחקר זה הנה כפולה מהממצאים בקרב אוכלוסיות מצוקה בארצות הברית (כשליש מהנמצאים מתחת לקו העוני בארצות הברית סובלים מחוסר ביטחון תזונתי). יתכן כי העדר מדיניות או מענים מספיקים לבעיית הרעב בישראל תורמים לכך כי היקף הבעיה רחב הרבה יותר בישראל מאשר בארצות הברית. בנוסף לכך, אזור הנגב ידוע כאזור בו המצוקה הכלכלית-חברתית עמוקה במיוחד ויתכן שמצבם של לקוחות שירותי הרווחה ותושבי שכונות המצוקה באזורים אחרים של הארץ הנו טוב יותר.

התוצאות מראות כי מצב הביטחון התזונתי בקרב המשפחות הנעזרות בשירותי רווחה בישובים היהודיים ותושבי שכונת המצוקה דומה (לא נמצא הבדל מובהק). 36% מלקוחות שירותי הרווחה בישובים יהודיים סובלים מחוסר ביטחון תזונתי עם בטויי רעב בדומה ל 35% מתושבי שכונת המצוקה הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי עם בטויי רעב. אולם, בקרב אוכלוסיית הפונים לשירותי הרווחה בישובים ערביים מספר הסובלים מהבעיה הנו הרבה יותר רב (לוח 2). למעשה, מספר משקי הבית הערביים החיים בחוסר בטחון תזונתי עם בטויי רעב הנו כפול מזה אשר בישובים יהודיים (71% מלקוחות השירותים בישובים ערביים סובלים מהבעיה לעומת 36% מלקוחות השירותים בישובים יהודיים).

(לוח מספר 2)

 

קבוצות בסיכון גבוה לחוסר ביטחון תזונתי:

כדי לאתר קבוצות הנמצאות בסיכון רב יותר לחוות חוסר ביטחון תזונתי בדקנו הבדלים בין תת המדגמים השונים (לוח 3). כאמור, מצאנו הבדל מובהק בין הפונים לסיוע בשירותים בישובים יהודיים לעומת ישובים ערביים ( chi²=37.6 df=2 p=0.000). הפער הגדול בין האוכלוסייה היהודית והערבית יכול להיות מוסבר בהבדלים בפרופיל המשפחות. רוב המשפחות הערביות הנן משפחות גדולות התלויות בקצבאות הבטוח הלאומי לפרנסתן. בנוסף, המשפחות הבדואיות, שחלקן מתגוררות בישובים לא מוכרים וחלקן בעיירות מוכות אבטלה והזנחה, משתייכות לאוכלוסייה החלשה ביותר בישראל מבחינה סוציו-אקונומית ומבחינת השירותים החברתיים העומדים לרשותן. מעניין לציין שהפער שנמצא בין היהודים והערבים-הבדואים דומה לפער שנמצא בארצות הברית בין משפחות הרוב הלבן לבין אוכלוסיות מיעוט מקופחות. גם בארצות הברית נמצא שהיקף בעיית חוסר הביטחון התזונתי בקרב משפחות השחורים וההיספאנים הנו כפול מהשיעור בכלל האוכלוסייה ((Eisinger, 1998.

התוצאות מראות גם כי קבוצות נוספות, מלבד הבדואים, סובלות באופן מיוחד מחוסר ביטחון תזונתי עם רעב. רוב (61%) מהמשפחות אשר ראשיהן בעלי השכלה יסודית סבלו מתופעה זו; למעלה ממחצית מהמשפחות שקצבאות מהוות את עיקר ההכנסה דווחו על חוסר ביטחון תזונתי עם רעב;  44% מהמשפחות בהן יש רק מועסק אחד סבלו גם הן מחוסר ביטחון תזונתי ורעב; ו במבחן ANOVA נמצא באופן מובהק שמשפחות להן יותר מספר רב יותר של ילדים יטו יותר ממשפחות קטנות יותר להגיע למצב של חוסר ביטחון תזונתי ורעב.  אולם, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב בין עולים לותיקים, בין משפחות חד הוריות למשפחות עם שני הורים. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי אין חסינות בפני חוסר ביטחון תזונתי: אפילו בקרב חלק מהמשפחות שיש בהן שני עובדים קיים חוסר ביטחון תזונתי (18%).  

 

(לוח מספר 3)

ילדים בסיכון לחוסר ביטחון תזונתי:

כאמור, המדד בו נעשה שימוש למדידת ביטחון תזונתי במחקר זה אינו רגיש מספיק לזיהוי מצבי רעב בקרב ילדים. לכן, הוכנה שאלה לבדיקת מצבם של הילדים מבחינת ביטחון תזונתי. הנסקרים נשאלו כל כמה זמן קרה במהלך 12 חודשים האחרונים שלא הייתה להם יכולת לתת לילדם אוכל לבית הספר או לגן  (לוח 4 ). הממצאים מראים כי במחצית המשפחות שנבדקו קיים סיכון לרעב בקרב הילדים (סיכון נחשב ל: "לפחות פעם בחודש או פעם בחודשיים או לפעמים לא היה להורים כסף לתת להם אוכל לבית הספר"). המצב חמור במיוחד בקרב הילדים בישובים הבדואים: 87% אחוז מהילדים במשפחות שנעזרות בשירותי הרווחה בישובים ערביים סבלו מחוסר ביטחון תזונתי. המצב בקרב ילדי הפונים לשירותי הרווחה היהודיים ותושבי שכונת השקום נמצא דומה: 40% מהמשפחות ו 41% בהתאמה.

(לוח מספר 4)

 

האם יש קשר בין ביטחונם התזונתי של הילדים לביטחון התזונתי של המשפחה? מלוח מספר 5 ניתן ללמוד שיש אכן קשר מובהק כזה ( chi²=369.5 df=2 p=0.000). הקשר בולט וברור לעין: בקרב המשפחות בעלות ביטחון תזונתי, רק מעוט קטן (4%) נאלצו לשלוח את הילד לבית הספר בלי אוכל ואילו בקרב משפחות שסובלות מחוסר ביטחון תזונתי עם רעב, הדבר קרה כמעט בכל משפחה (86%). בנוסף לכך, 40% מהילדים של משפחות החווות חוסר ביטחון תזונתי הגיעו לפעמים לבית הספר ללא אוכל בגלל שידם של הוריהם לא השיגה קניית מזון.

 

(לוח מספר 5)

 

מיהן המשפחות שנשלחו לפעמים את ילדיהם בלי אוכל לבית הספר ולגן: רוב (61%) המשפחות שחיות בעיקר על קצבאות הבטוח הלאומי לעומת מיעוט (20%) מהמשפחות שמתפרנסות בדרך אחרת ( chi²=103.4 df=1 p=0.000); רוב גדול (87%) של המשפחות בישובים ערביים לעומת פחות ממחצית (40% ) מהמשפחות בישובים היהודיים (chi²=105.6 df=1 p=0.000); למעלה משני שליש (70%) מבעלי השכלה יסודית לעומת שליש (33%) מבעלי השכלה על תיכונית

(chi²=62.1 df=2 p=0.000);; יותר משלשת רבעי (79% ) מהמשפחות בהן שני ההורים לא מועסקים, לעומת כמחצית ( 55% ) מהמשפחות להן מועסק אחד ורבע (24%) מהמשפחות להן שני מפרנסים ( chi²=103.0 df=1 p=0.000).

הממצא האחרון המצביע על שעורים גבוהים יחסית של משפחות במצב של חוסר ביטחון תזונתי למרות שההורים עובדים ולו גם בעבודה חלקית, מצביע על תופעה של עניים עובדים (working poor) שאינם מסוגלים להזין את משפחותיהם קבוצה זו, כפי שצוין בסקירת הספרות, נמצאה לאחרונה, בארצות הברית,  כקבוצה שמרבה להשתמש בשירותים המיועדים לאספקת מזון לרעבים (Nicolas & McGrath, 2001).. לסכום, הממצאים מצביעים על כך שהרוב המכריע של הילדים שגדלים במשפחה שסובלת מחוסר ביטחון תזונתי ורעב הם ילדים בסיכון בעוד שילדים שגדלים בבתים עם ביטחון תזונתי כמעט ולא נמצאים בסיכון.

השפעת קצבאות הבטוח הלאומי על הביטחון התזונתי:

אחת ההנחות העומדות בבסיס מדינת רווחה היא שאנשים שאינם מסוגלים לפרנס את עצמם ונאלצים להישען על ההגנה של מדינת הרווחה יהיו מסוגלים להתקיים בכבוד. קצבאות הבטוח הלאומי מהוות מרכיב מרכזי ברשת המגן החברתית בישראל. מה מצבן התזונתי של המשפחות הנשענות על קצבאות הבטוח הלאומי כמרכיב עיקרי בהכנסתן? האם הקצבאות מספיקות לביטחון תזונתי? הממצאים מראים כי קצבאות הבטוח הלאומי אינן מספיקות להשגת ביטחון תזונתי. 81% מהמשפחות החיות בעיקר מהקצבאות נמצאו כסובלות מדרגות שונות של חוסר ביטחון תזונתי ולמעלה ממחציתן אף נמצאו סובלות מחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב (לוח 3). ההבדל בין שתי הקבוצות לגבי הדיווח על ביטחון תזונתי, אלו החיות מהקצבאות ואלו שאינן חיות רק מקצבאות, נמצא מובהק (chi²=134.9 df=2 p=0.000).

חלק מהקבוצות במדגם נטו יותר מאחרות להישען על קצבאות הביטוח הלאומי לפרנסתן: משפחות ערביות נשענות יותר מיהודיות ( (chi²=15.6 df=1 p=0.000; בעלי השכלה יסודית ותיכונית נשענות יותר מבעלי השכלה על תיכונית ( chi²=68.2 df=2 p=0.000) ;משפחות שראשיהן מתחת לגיל 45 שנים לעומת הבוגרים יותר ( chi²=16.1 df=1 p=0.000); ומשפחות שראשיהן לא עובדים ( chi²=111.6 df=2 p=0.000). מצב הביטחון התזונתי הקשה בקרב המשפחות המתפרנסות מקצבאות הבטוח הלאומי צפוי להחמיר משמעותית לאור הקצוצים הדרמטיים שנעשו לאחרונה בקצבת הבטחת הכנסה ובקצבאות ילדים.

השפעת סיוע משפחתי וארגוני צדקה על הביטחון התזונתי:

בדקנו האם המשפחות הנזקקות נעזרות ברשתות תמיכה לא פורמאליות (משפחה, שכנים וארגוני צדקה) והאם הסיוע שהוגש סיפק ביטחון תזונתי. השאלות שנשאלו היו: "במהלך 12 החודשים האחרונים, כל כמה זמן קרה שנעזרת בבני משפחה או בחברים כדי להשיג מזון?" הממצאים מראים כי ככל שהמצב התזונתי קשה יותר, כך גובר הסיכוי שהמשפחות יפנו לקבל סיוע (לוח 6).  85% מהמשפחות בחוסר ביטחון תזונתי עם רעב פנו למשפחה ולחברים לעומת 58% מהמשפחות שנמצאות בחוסר ביטחון תזונתי ו 17% מהמשפחות עם ביטחון תזונתי ( chi²=37.6 df=2 p=0.000). מהממצאים אפשר להסיק שעזרת המשפחה והחברים מספיקה אולי למקרי חרום אבל לא מספיקה להבטיח ביטחון תזונתי. זאת משום שאם העזרה הייתה מספקת, הם לא היו מדווחים על חוסר ביטחון תזונתי עם ובלי סימני רעב.

מהם המאפיינים הנוספים שמבדילים בין המשפחות שהרבו להיעזר בחברים או בני משפחה כדי להשיג אוכל לבין משפחות שמעטו לפנות לעזרה? משפחות שעיקר פרנסתן מהקצבאות (66%) לעומת מהמשפחות שפרנסתן לא מקצבאות (14%) ( chi²=72.8 df=1 p=0.000); משפחות ערביות (85%) יותר ממשפחות יהודיות (52%) ( chi²=57.4 df=1 p=0.000); ומשפחות בלי מפרנסים (82%) לעומת משפחות עם מפרנס אחד (62%) (chi²=77.5 df=2 p=0.000).

תמונה דומה מצטיירת גם לגבי ההיעזרות בארגונים וולונטריים לאספקת מזון. נמצא קשר מובהק ( chi²=280.9 df=2 p=0.000) בין הנמצאים בדרגות ביטחון תזונתי שונות ומידת פנייתן לארגוני צדקה. משפחות במצב של חוסר ביטחון תזונתי עם רעב מרבות להסתייע בארגוני צדקה (73%) ואילו משפחות שנמצאות בביטחון תזונתי ממעטות מאד להיעזר בארגונים כאלה (7%). גם כאן אפשר להסיק שארגוני צדקה עוזרים במקרי חרום אבל אינם יכולים להבטיח ביטחון תזונתי.

(לוח מספר 6)

מהם המאפיינים הנוספים של משפחות הפונות לארגוני צדקה בבקשת עזרה למזון? משפחות שמתבססות בעיקר על הקצבאות ( 56%) לעומת משפחות המתפרנסות ממקורות אחרים (8%)

(chi²=111.7 df=1 p=0.000); משפחות שלראשיהן השכלה יסודית (61%) לעומת תיכונית (39%) ועל תיכונית ( 42%) ( chi²=34.2 df=2 p=0.000); ומשפחות להן אין אף מועסק (74%), לעומת משפחות להן מועסק אחד ( 44%) ( chi²=89.9 df=2 p=0.000).

מהממצאים אפשר ללמוד שרוב המשפחות במצב של חוסר ביטחון תזונתי עם בטויי רעב נעזרות בצדקה אבל למרות זאת לא נחלצו ממצב של חוסר ביטחון תזונתי. ההיעזרות בארגוני צדקה נופלת בהיקפה מהעזרות במשפחה ובחברים. אחת הסיבות לכך יכולה להיות מיעוטם של ארגוני צדקה העוסקים בחלוקת מזון בנגב (בישובים הבדואים לדוגמא אין עמותות כלל). סיבה אחרת יכולה להיות בעיית הנגישות לארגוני הצדקה. עם זאת, ראוי לציין כי לארגוני צדקה פנו לסיוע גם משפחות עם השכלה על תיכונית (42%) שרובן יוצאי בריה"מ לשעבר ולמעלה ממחצית המשפחות (65%) בהן לפחות אחד מההורים מועסק.

האם משפחות שנעזרות בבני המשפחה ובחברים פנו לעזרה לארגוני הצדקה?

הממצאים מורים שרובם הגדול (82%) של מי שנעזרו במשפחותיהם פנו לעזרה גם לארגון צדקה. לעומתם, רק מיעוט (18%) מאלו שלא נעזרו במשפחה, נעזרו רק בארגוני צדקה             ( chi²=185.5 df=1 p=0.000).

לסיכום, המשפחות במצב של חוסר ביטחון תזונתי עם רעב מנסות לשפר את ביטחונן התזונתי ומרבות באופן מובהק יותר ממשפחות אחרות להיעזר הן בעמותות והן בבני משפחה. אולם, מערכות תמיכה אלו, כנראה, אינן מספיקות ואינן יכולות להבטיח ביטחון תזונתי.

 

סיכום, מסקנות והמלצות

התפתחות בעיה חברתית חדשה מחייבת הגדרה ומחקר. במחקר הנוכחי נעשה שימוש לראשונה בישראל במדד שפותח למדידת רמות שונות של ביטחון תזונתי של משפחות וילדיהן בחברות "שפע" בהן אין מחסור במזון. בנוסף, נבדקה מידת המספיקות של קצבאות הבטוח הלאומי ומידת ההסתייעות של משפחות במצוקה במערכות תמיכה לא פורמאליות (משפחה וחברים) ומערכות וולונטריות – ארגוני צדקה לאספקת מזון.

הממצאים מראים שניתן לחלק את הנבדקים, לקוחות שירותי רווחה ותושבי שכונת מצוקה, לשלש קבוצות עיקריות: משפחות החיות בביטחון תזונתי (28%) -- משפחות היכולות לרכוש מזון מזין באופן סדיר לכל בני המשפחה והילדים שנשלחים לבית הספר עם אוכל;  משפחות החיות בחוסר ביטחון תזונתי בלי סממני רעב (30%) -- במשפחה קיימות עדויות לחוסר ביטחון תזונתי, אבל אין דווח על הפחתה בכמות המזון ולפעמים קורה שילדי המשפחה מגיעים לבית הספר ללא מזון; ומשפחות החיות בחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב (40%) -- במשפחות אלו כמות המזון למבוגרים צומצמה למידה שמבוגרים חוו תחושת רעב וברוב המקרים גם הילדים נמצאים בסיכון ומגיעים לבית הספר ללא מזון.

ממצאי המחקר מבליטים את כישלונן של המענים הקיימים בהבטחת ביטחון תזונתי. קצבאות הבטוח הלאומי מצליחות לספק ביטחון תזונתי רק למחצית מהתלויים בקצבאות לקיומם ואילו המערכת הוולונטרית והמערכת הלא פורמאלית של משפחה וחברים, למרות שנעשה בהם שימוש רב, אינן מסייעות דיים לסובלים מחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב. הממצאים גם מצביעים על כך שהבעיה מתפתחת גם בקרב משפחות עובדות ((working poor אשר הכנסתן לא מאפשרת להן ביטחון תזונתי. במידה וממצאי המחקר משקפים את המצב בקרב אוכלוסיות נוספות בישראל, ניתן להניח שהמצב בישראל חמור אף יותר מאשר בארצות הברית . ואכן אישוש להנחה  זו ניתן למצוא בממצאים שפורסמו מתוך סקר שנערך לאחרונה בישראל בנושא ביטחון תזונתי ורעב (ג'וינט-ברוקדייל, 2003).

יחד עם זאת חשוב להדגש כי מדגם המחקר אינו מייצג לא את אוכלוסיות המצוקה בארץ בכלל ולא את אוכלוסיות המצוקה בנגב בפרט. את השיעור המדויק של הסובלים מרעב ומחוסר ביטחון תזונתי בישראל נדע רק לאחר שגופים שלטוניים כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יבדקו את מספר הרעבים. אולם, חומרת הממצאים והפרסומים על מקרים שונים של פרטים הסובלים מרעב מעלים את החשד שהממצאים משקפים קיומה של בעיית חוסר ביטחון תזונתי גם בקרב אוכלוסיות מצוקה באזורים נוספים של הארץ. במידה והמצב דומה בקרב כלל לקוחות שירותי הרווחה שמנו בשנת 2002 418 אלף משפחות הכוללות 1.1 מליון נפש (עלמוני, 9.1.03) ובקרב מאות האלפים המתגוררים בשכונות שקום שכונות -- הרי שמדובר בבעיה בעלת הקף רחב הדורשת פיתוח מדיניות לצמצום ומיגור התופעה ברמה הארצית והמקומית. זוהי משימה קלה יחסית הואיל ואין צורך בתוכניות טיפוליות מורכבת כנדרש במאבק בבעיות חברתיות כגון אלימות או סמים. נגישות למזון מזין על בסיס קבוע, כזכות חברתית, יכולה לפתור בקלות את הבעיה. כך לדוגמא, החזרת מפעל הזנה לבתי הספר לכלל ילדי ישראל (ולא רק למספר מצומצם של תלמידים), על בסיס של זכאות אוניברסאלית, תוכנית שהייתה נהוגה בעבר, יכולה בקלות להבטיח ביטחון תזונתי לכלל ילדי ישראל ולא רק לאותם ברי מזל החיים במשפחות שביכולתן לספק לכל חבריהן ביטחון תזונתי.

הפגיעות הקשות במדינת הרווחה וברשת המגן החברתית בשנים האחרונות (דורון, 1999; סבירסקי, 2002), האבטלה הנמשכת, המיתון הכלכלי וההתעלמות של קברניטי המדינה מבעיה זו מונעים פיתוח מענים ותכניות שיכולים למתן את קצב עליית התופעה ואת מספר הסובלים ממנה.

יתר על כן, ניתן לשער שהיקף הבעיה יגדל לאור הקיצוץ העמוק בקצבאות הבטחת הכנסה בתקציב דצמבר 2002 והפגיעות בשכבות הביניים ובשכבות החלשות בתכנית הכלכלית החדשה. לכן, קיימת חשיבות רבה למדידת מצב חוסר הביטחון התזונתי בארץ באופן קבוע. כך, יהיה אפשר לאתר קבוצות וקהילות הנמצאות בסיכון ולפתח תוכניות מתאימות עוברם. כך גם ניתן יהיה לקבוע יעדים לצמצום התופעה ולמעקב לבדיקת השפעת מדיניות ותכניות ברמה הארצית והמקומית על ממדי התופעה.  

עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים המשרתים לקוחות באזורי מצוקה יכולים לתרום  למאבק בחוסר הביטחון התזונתי על ידי אסוף והפצה של מידע מדויק ועדכני בנושא. המידע יכול לשמש בסיס לפיתוח תכניות לקדום ביטחון תזונתי ברמה המקומית על ידי איגום משאבים מוסדיים ווולונטריים לצורך מתן מענים הולמים לאוכלוסיות בסיכון. יתר על כן, עובדים סוציאליים יכולים להתמודד עם הבעיה על ידי קדום הזכות לביטחון תזונתי ברמת הפרט וברמה הקהילתית כזכות אנושית בסיסית. הם יכולים לעודד הקמת קואליציות קהילתיות, מקומיות וארציות, להם יהיו שותפים מתנדבי העמותות לאספקת מזון, וועדי ההורים באזורי מצוקה ואנשי מקצוע מתחום הבריאות, העבודה הסוציאלית והחינוך. יעדים למאבק יכולים להיות הבטחת הזכות לאכול בכבוד על ידי הבטחת הכנסה בסיסית שתאפשר לכל משפחה קניה סדירה של סל מזון מזין. בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב בישראל אינה מצב משברי חולף אשר תיפתר רק על ידי התנדבות ונדבנות -- זו בעיה בסיסית הקשורה לזכויות אדם ולצדק חלוקתי. הגברת המודעות לקיומה של הבעיה ולמשמעותה לפרטים הסובלים ממנה, פיתוח מענים מתאימים ודרישה למגור מהווה אתגר לאנשי המקצוע המשרתים לקוחות באזורי מצוקה.

לבסוף, חשוב להדגיש כי הממצאים במאמר זה מבוססים על במחקר גישוש ראשוני בעל מגבלות ניכרות: מדגם לא מייצג, תת קבוצות במדגם שאינן מוציאות וממצות וניתוחים סטטיסטיים חד-שונותיים בלבד. מובן כי מחקרים נוספים בתחום ראוי שיתבססו על מדגמים גדולים ומייצגים, בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות, תוך בדיקה מקיפה ומעמיקה הן לגבי הגורמים הקשורים בחוסר ביטחון תזונתי והן לגבי היעילות של תוכניות התערבות שונות, ציבוריות והתנדבותיות.

רשימת מקורות

ידיעות אחרונות (23.11.1999), 135,000 אנשים רעבים בישראל. ידיעות אחרונות.

 

ברנע, נ. ושיפר,ש (28.11.1999). "מדינת ישראל היא לא גן ילדים ואני לא גננת". ידיעות אחרונות המוסף לשבת.

 

ג'וינט-מכון ברוקדייל  (07 ספטמבר 2003). עדכון על  אי-ביטחון תזונתי בישראל: ממצאים עיקריים. ירושלים:מכון ברוקדייל.

 

דורון, א. (1972). הזנת ילדים במערכת החינוך היסודי בישראל. ירושלים: בית הספר לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית ומחלקת המחקר המוסד לבטוח לאומי.

 

דורון, א. (1999). מדיניות הרווחה בישראל – התפתחויות בשנות ה – 80 וה – 90. בתוך נחמיאס, ד. ומנחם, ג. (עורכים) המדיניות הציבורית בישראל. ירושלים:המכון לדמוקרטיה.

 

הארץ (3.10.02). "משרד החינוך: ארגון צדקה יספק אוכל לתלמידים". הארץ.

 

מנהל מחקר ותכנון – המוסד לבטוח לאומי (2002). השלכותיו של חוק ההסדרים 2003 על מקבלי הגמלאות מהביטוח הלאומי. ירושלים:המוסד לבטוח לאומי.

 

מרב, ד. (9.5.2003). אם אין אוכל, קבלו תלושים - תוכנית חדשה: המדינה תחלק תלושי מזון למשפחות נזקקות וארוחות חמות לתלמידים רעבים - כמו בימי הצנע. מעריב.

 

סבירסקי, ש. (2002). מדינת ישראל נגד מדינת הרווחה. ת"א:מרכז אדווה.

 

סיני, ר. (26.5.02). מחלוקת: האם הממשלה צריכה לממן בתי תמחוי. הארץ.

 

עלמוני, י. (9.1.03). 1.1. מיליון איש פנו ללשכות הרווחה ב 2002 . Ynet

 

שלח, ע. (24.3.2000).זהירות טוב הלב מגיע. מעריב-מוסף לשבת.

 

 

 

Bickel, G., Nord, M., Price, C/, Hamilton, W., & Cook J. (2000) Guide to Measuring Household Food Security, Revised 2000. Alexandria, Va: US Dept of Agriculture, Food and Nutrition Service.

 

Becker, E. (18.12.02).Mayors Say Requests for Food and Shelter Are Up. NY Times.

 

Blumberg, S.J., Bialososky, K., Hamilton, W.L., & Briefel, R.R. (1999). The effectiveness of a short form of the household food security scale. American Journal of Public Health,89,1231-1234.

Booth, S. & Smith, A. (2001) Food security and poverty in Australia--challenges for dietitians. Australian Journal of Nutrition & Dietetics, 58 (3), 150-157.

Craig, G. & Dowler, E. (1997). Let them eat cake! Poverty, hunger and the UK state. In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

 

Dixon, L.B., Winkleby, M.A., & Radimer, K.L.. (2001). Dietary intakes and serum nutrients differ between adults from food-insufficient and food-sufficient families: Third National Health and Nutrition Examination Survey, 1988-1994. Journal of Nutrition, 131,1232-1246.

 

Eisinger, P.K. (1998). Towards an End to Hunger in America. Washington: Brooking institute Press.

Fisher, R. & Karger, H.J.(1997). Social work and community in a private world. NY:Longman.

Food and Agriculture Organization of the United Nations (1996). Report of the World Food Summit. Rome: FAO.

Hamelin, A.M., Habicht, J.P., & Beaudry, M.(1999) Food insecurity: consequences for the household and broader social implications. Journal of Nutrition. 1999(129),525S-528S.

Holben , D. H. (2002) An overview of food security and its measurement. Nutrition Today, July-August

James, W.P.T., Nelson, M., Ralph, A. & Leather, S. (1997) Socioeconomic

determinants of health: the contribution of nutrition to inequalities in health.

Behavioral Medical Journal, 314, 1545-1549.

 

Nicholas-Casebolt, A. & McGrath, M. P. (2001). Making ends meet: private food assistance and the working poor. Institute for research on poverty: discussion paper No. 122-01.

 

Nord, M.,. Kabbani, N., Tiehen, L, Andrews M, Bickel, G., & Carlson, S.(2000). Household Food Security in the United States. Alexandria, Va: Food and Rural Economics Division, Economic Research Service, US Department of Agriculture(FANRR-21).;

 

Poppendieck, J.(1997). The USA: hunger in the land of plenty. In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

 

Riches, G. (1997a). Hunger, Welfare and food security: Emerging strategies. In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

 

Riches, G. (1997b). Hunger and the welfare state: comparative perspectives. In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

 

Rose, D. (1999). Economic determinants and dietary consequences of food insecurity in the United States. Journal of Nutrition. 1999;129:517S-520S.

 

Seipel, M. O.(1999). Social consequences of malnutrition. Social Work, 44(5), 409-

504.

 

Tarasuk, V.S. & Beaton, G.H. (1999). Women's dietary intakes in the context of household food insecurity. Journal of Nutrition, 129, 672-679.

 

Tufts University Center on Hunger and Poverty (1995). Differences in Nutrient Adequacy Among Poor and Non-Poor Children. Medford: Tufts University Center on Hunger and Poverty publications.

 

Uttley, S. (1997). Hunger in New Zeeland: A question of rights? In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

 

Wilson, J.(1997). Australia: lucky country/hunger silence. In Riches, G. (Ed.). First world hunger: food security and welfare politics. London: MacMillan.

www.ers.usda.gov/Briefing/FoodSecurity/surveytools/FS_SHORT.doc

 

   

לוח מספר 1: תכונות המשתתפים במחקר N=953 (אחוזים)

קבוצת האוכלוסייה

 

לקוחות שירותים בישובים יהודיים             59    

לקוחות שירותים בישובים ערביים              18

תושבי שכונת שקום שכונות                         23

 

לאום

יהודי                                                            72

ערבי                                                             28

 

השכלה

 

יסודית                                                         38

תיכונית                                                        46

על תיכונית ואקדמית                                  16

 

עולים\ותיקים

עולים (אחרי 1990)                                       20

ותיקים                                                         80

מצב משפחתי

 

נשואים                                                         54

לא נשואים                                                   46

 

גיל

18-35                                                            34

36-59                                                            57

60+                                                               9

הרכב משפחה

 

שני הורים                                                     65

חד הורי                                                        35

 

מספר ילדים ממוצע

 

ללא ילדים                                                    33

1-2 ילדים                                                     27

3-4 ילדים                                                     23

5+ ילדים                                                      17

 

תעסוקת ראשי המשפחה

 

 

אף אחד לא עובד                                          33

אחד מראשי המשפחה עובד                         36

שני ראשי המשפחה עובדים                         31  

 

קצבאות הבטוח הלאומי כמקור הכנסה עקרי

 

 

מהוות את עיקר ההכנסה                            76

אינן מהוות את עיקר ההכנסה                    24

 

לוח 2: דרגות הביטחון התזונתי במדגם ובתת-מדגמים שונים

דרגות הביטחון התזונתי

כל המדגם

(N=953)

שכונת שיקום

(N=227)

שירותים בישובים יהודיים

(N=562)

שירותים בישובים ערביים

(N=164)

ביטחון תזונתי

28%

30%

33%

10%

חוסר ביטחון תזונתי, ללא רעב

30%

35%

31%

19%

חוסר ביטחון תזונתי,

עם רעב

42%

35%

36%

71%

 

לוח3: הקשר בין ביטחון התזונתי ותכונות שונות של המדגם

 

ביטחון תזונתי

חוסר ביטחון תזונתי, ללא רעב

חוסר ביטחון תזונתי,

עם רעב

קבוצת האוכלוסייה*

 

שירותים בישובים ערביים ( N=164)

16%

26%

58%

שירותים בישובים יהודיים (N=562)

32%

31%

36%

שכונות שיקום (N=227)

30%

35%

35%

השכלה*

 

השכלה יסודית N=310

14%

24%

62%

השכלה תכונית N=374

35%

31%

34%

השכלה אקדמית N=128

44%

30%

26%

מצב משפחתי

 

 

נשואים N=509

27%

28%

45%

לא נשואים N=427

29%

32%

39%

מבנה המשפחה

 

 

שני הורים N=404

28%

26%

46%

חד הורי N= 222

20%

34%

46%

מספר ילדים*

 

 

מספר ילדים ממוצע

1.7

2.1

3.0

תעסוקה*

 

 

לא עובדים N=197

7%

21%

72%

משפחות עם מועסק אחד N=212

25%

31%

44%

משפחות עם שני מועסקים N= 182

50%

32%

18%

מקור הכנסה*

 

 

קצבאות הנן מקור הכנסה עיקרי

N= 689

19%

30%

51%

קצבאות אינן מקור הכנסה עקרי  N=218

56%

30%

14%

                             לוח 4: תזונת ילדים

 

קרה לפעמים שלא היה אוכל לגן או לבית ספר

אף פעם לא קרה

כל המדגם

(N=783)

 50%

 50%

ישובים ערביים

 

 87%

13%

ישובים יהודיים

 40%

 60%

שכונת שקום

41%

 59%

 
 
 

לוח 5: הקשר בין תזונת הילדים וביטחון תזונתי במשפחה

 

ביטחון תזונתי

N=222

חוסר ביטחון תזונתי ללא רעב

N=228

חוסר ביטחון תזונתי ורעב

N=333

קרה לפעמים

N=394

4%

43%

86%

לא קרה אף פעם

N=389

96%

57%

14%

 
 
 

לוח 6: העזרות במשפחה, חברים וארגוני צדקה וביטחון תזונתי

העזרות במשפחה וחברים

ביטחון תזונתי

N=261

חוסר ביטחון תזונתי N=281

חוסר ביטחון תזונתי עם רעב N=394

לפעמים נעזרו במשפחה ובחברים (N=542 )

 

 

17%

 

 

 

 

 

58%%

 

 

 

85%

 

 

אף פעם לא נעזרו במשפחה וחברים (N=394)

 

 

83%

 

42%

 

15%

העזרות בארגוני צדקה

 

לפעמים נעזרו בצדקה ((N=542

 

 

7%

 

 

 

 

 

 

43%

 

 

 

73%

 

 

אף פעם לא שנעזרו בצדקה N)=)394

 

 

93%

 

 

 

57%

 

 

 

27%

 
 
 

נספח מספר 1: שאלון למדידת ביטחון תזונתי

1. " האוכל שקנינו פשוט נגמר ולא היה לנו כסף לקנות עוד אוכל". האם זה היה נכון (ב-12 החודשים האחרונים) לגבי משק הבית שלך: לעתים קרובות, לפעמים, או שבכלל לא?

2. " לא יכולנו להרשות לעצמנו ארוחות מאוזנות" ("מזון שנחוץ להיות בריאים"). האם זה היה נכון (ב-12 החודשים האחרונים) לגבי משק הבית שלך: לעתים קרובות, לפעמים, או שבכלל לא?

3. האם במהלך 12 החודשים האחרונים, קרה מקרה שאת/ה או בני ביתך המבוגרים קיצצתם במנת האוכל שלכם או דילגתם על ארוחות בגלל שלא היה מספיק כסף לאוכל?

4.באיזו תדירות זה קרה? כמעט כל חודש, מספר חודשים אבל לא כל השנה, חודש אחד או שניים בלבד?

5. במהלך 12 החודשים האחרונים, האם קרה המקרה שאכלת פחות ממה שחשבת שאת/ה צריך בגלל שלא היה מספיק כסף לקנות אוכל?

6. במהלך 12 החודשים האחרונים, האם קרה המקרה שהיית רעב אך לא אכלת בגלל שלא היה לך מספיק כסף לקנות אוכל?

 
 
 
 
 
 
_______________________________________________________________________________________
 
 

חרפה – על שום מה?

  • שיעור הסובלים מחוסר בטחון תזונתי ו/או מסממני רעב, בישראל (כ- 20%) כפול מאשר בארצות הברית (כ -10%).
  • שלמעלה מ- 200 אלף ילדים שהיו זכאים לארוחה חמה בבית-הספר נשארו רעבים, כיוון שהם גרים בבתים עניים ובישובים עניים.
  • שבשנת 2008 , בשכונה בבאר-שבע, סובלים מחוסר בטחון תזונתי ו/או מסממני רעב, למעלה מ 50% מהתושבים: ילדים משפחות וזקנים, קצבאים, עובדים ופנסיונרים, ותיקים ועולים (על פי סקר שנערך בקרב 500 תושבים).

בעיית חוסר הבטחון התזונתי והרעב בישראל היא של החברה הישראלית כולה!

 

חוסר בטחון תזונתי ורעב בחברת השפע הישראלית?

·        ביטחון תזונתי מוגדר כיכולתו של אדם לספק מזון, לו ולמשפחתו, בכמות ובאיכות מתאימים ומספיקים, באורח סדיר ובדרכים מקובלות חברתית.

·        בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב, אינה מסכנת חיים כמו בעיות תת תזונה האופייניות לעולם השלישי, אולם מובילה לחוסר יכולת של הפרט ומשפחתו לתפקד ברמה היום יומית.

·        בעשור האחרון ישנה התפתחותה דרמטית של בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב בישראל:

 

טבלה השוואתית של משקי בית (מבוסס על מחקרים)

 

 

בטחון תזונתי

סה"כ חוסר

בטחון תזונתי

חוסר ביטחון תזונתי  עם סממני רעב

לקוחות יהודים של שרותי

רווחה בנגב*

 

33%

 

67%

 

36%

לקוחות בדואים של שרותי                   רווחה בנגב*

 

10%

 

90%

 

71%

מדגם ארצי  האוכלוסייה בישראל**

 

78%

 

22%

 

8%

שכונת מצוקה***

47%

53%

27%

מדגם ארצי  האוכלוסייה בארה"ב****

 

89%

 

11%

 

5%

             *  קאופמן וסלונים (2002)         ** ברוקדייל (2003)            *** קאופמן (2008)            **** USDA(2004)          
                                                                                                                          

 

מי אנחנו?

 

·        המוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב הינו עמותה ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י פורום מרצים-סטודנטים מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמותת "באר שובע", במטרה לעודד ולהמריץ פעילות ציבורית וקהילתית שתוביל לקידום התפיסה של אחריות המדינה לביטחון התזונתי של תושביה ולהסרת חרפת הרעב.

·        כיום, שותפים במוקד מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אנשי מקצוע שונים (כגון עובדים סוציאליים, תזונאים, עו"ד) ופעילים מהיישובים השונים.

 

מה הייחודיות שלנו?

·        המוקד לביטחון תזונתי פועל באופן שיטתי ומתמשך על מנת לעודד, לתאם ולהמריץ פעילות קהילתית וציבורית להסרת חרפת הרעב ממדינת ישראל.  לשם כך, משלב המוקד בין דרכי פעולה שונות כגון מודלים קהילתיים ועבודה עם הסובלים מהבעיה, לצד סנגור והשפעה על קובעי המדיניות הממשלתית.

·        המוקד לביטחון תזונתי הינו גוף מקצועי המרכז מידע ונתונים על מחקרים ופרסומים, תוכניות והתארגנויות, בארץ ובעולם, בתחום הביטחון התזונתי והרעב.

 

·        המוקד מאפשר פעולה משותפת של פעילים, סטודנטים, מרצים ואנשי מקצוע שונים.

 

מה נעשה עד כה?

·        במישור הציבורי נערכו כנס, מייצג וקמפיין טלוויזיוני להעלאת מודעות ציבורית.

·        במישור הקהילתי הוקמו שני מוקדים קהילתיים, בישוב הבדואי ח'ורה ובשכונה ד' בבאר שבע, למעקב וקידום הביטחון התזונתי ברמה המקומית 

 

מה בהמשך?

 

* במישור הציבורי, נפעל להקמת לובי בתחומים הבאים -

·        קידום מדידת הבעיה וקביעת יעד ביטחון תזונתי -  למרבה הצער, בישראל, בשונה ממדינות אחרות, הממשלה לא משלבת מדדי בטחון תזונתי בסקרים שעורכים גופיה השונים ולכן אין נתונים ארציים עדכניים לגבי הבעיה. אנו דורשים שהמדינה תמדוד את הביטחון התזונתי באמצעו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או המוסד לביטוח לאומי, כך שלציבור ולקובעי המדיניות יהיה מידע עדכני על ממדי הבעיה ואוכלוסיות בסיכון. כמו כן, מדידת התופעה הנה הכרחית על מנת לקבוע יעד ביטחון תזונתי ולגבש תוכנית לאומית לקידום מענים לבעיה.

·        ביצוע רפורמה בחוק ההזנה על מנת להבטיח ארוחה חמה ומזינה לכל ילד נזקק במשך כל ימות השנה כולל חופשות הקיץ, ללא קשר ליום לימודים ארוך, ליכולת ההורים או הרשות המקומית.

 

 

* במישור הקהילתי -

·        נפעל להקמת מוקדים קהילתיים בישובים שגב שלום וירוחם.

·        כיוון שבישראל אין עדיין התארגנויות קהילתיות מסוג זה, הקמת המוקדים מהווה מודל למוקד קהילתי וולונטרי על בסיס ישובי ואזורי אותו ברצוננו להרחיב בהמשך לשאר אזורי הארץ.

היו גם אתם שותפים לקידום הביטחון התזונתי בישראל!

יצירת קשר: foodsecuritycenter@gmail.com

לחתימה על העצומה: www.atzuma.co.il/petition/foodsecurity/1/1000

המוקד לביטחון תזונתי פועל בסיוע הקרן החדשה לישראל

 
 _______________________________________________________________________________________
 
 
  
  קביעת יעד בטחון תזונתי לישראל והצורך במדידת הקף הבעיה

בשנת 1999 עלתה לראשונה לדיון ציבורי בעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל כאשר העיתונות דיווחה על משפחות שסובלות "מרעב", זקנים שמחטטים בפחי האשפה וכדומה. בתגובה, פנה ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, בקריאה נרגשת לפתוח את המקררים. בעקבות קריאתו זו הוקמו מאות עמותות סיוע במזון. אולם, מתברר שלא היה מדובר במשבר חולף, אלא בבעיה חברתית חדשה שהשתרשה בישראל והגיעה לממדים מדאיגים.

 

אי-ביטחון תזונתי הינו העדר נגישות סדירה למזון מזין בדרכים מקובלות  ובכמות מספקת. דרכים מקובלות, פירושן רכישת המזון הנדרש ולא, למשל, קבלת מזון מגופים פילנתרופיים או איסוף תרומות וקבצנות.  כמות מספקת,  פירושה מזון  המאפשר חיים פעילים ובריאים ומיצוי של פוטנציאל התפתחותי (ראה Holben, 2002 ;  ניראל, רוזן,  ארז, בן הרוש, ברג, ברודסקי, ניצן-קלוסקי, חביב-מסיקה, גולדשמיט, 2003). אי-ביטחון תזונתי אינו מסכן חיים אך הוא פוגע בתפקוד היומיומי, מביא לירידה בהשתתפות בפעילות החברתית ולהגברת העבריינות והאלימות. בקרב ילדים, אי-ביטחון תזונתי גורם לפגיעה חמורה יותר בהתפתחות ובלמידה (Harrison et al., 2002).

 

על אף שאי-ביטחון תזונתי ועוני כלכלי קשורים זה בזה, מדדי העוני המקובלים אינם נותנים מידע ברור דיו על היקף אי הביטחון התזונתי בחברה נתונה ((Bickel, 2000 ודרוש לכך כלי מדידה אחר. המדד הנפוץ בעולם ובישראל, פותח ב – 1992 בארה"ב ומבוסס על דיווח של משקי בית על בעיות בנגישות למזון מזין. הוא משמש לקביעת ארבע דרגות: ביטחון תזונתי, אי-ביטחון תזונתי בלי רעב, אי-ביטחון תזונתי עם רעב מתון ואי-ביטחון תזונתי עם רעב חמור. כלי המדידה הנ"ל קיים בשתי גרסאות עיקריות שנמצאו כבעלות מהימנות גבוהה, מדד הכולל 18 פריטים ומדד מקוצר הכולל 6 פריטים. המדידה מאפשרת פיתוח מדיניות מתאימה לצמצום הקף הבעיה (יעד בטחון תזונתי) ולפתוח תוכניות לאוכלוסיות יעד ספציפיות (נשים בהריון, תינוקות, ילדים בגיל הרך, תוכניות הזנה לבתי ספר, לקשישים, למשפחות וכדומה).

 

הנתונים הקיימים, שנאספו, בעזרת המדד שפותח בארצות הברית ותורגם והותאם לישראל, מצביעים על מצב חמור של הבעיה. אולם, מדובר בנתונים חלקיים ולא עקביים.

המחקר העיקרי, נערך על ידי מכון ברוקדייל בשנת 2003 ומצא ש – 22% מהאוכלוסייה סובלים מאי-ביטחון תזונתי, מתוכם 8% סובלים מאי ביטחון תזונתי ברמה חמורה. זהו שיעור גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית: בארה"ב, על פי נתוני משרד החקלאות האמריקאי משנת 2007, כ-% 10.9 ממשקי הבית נמצאו במצב של אי-ביטחון תזונתי (Nord, Andrews and Carlson, 2007). בקנדה, על פי סקר משרד הבריאות הפדראלי, 9.2%  מתושבי קנדה נמצאו במצב זה ב- 2004 (Bush, 2007). מחקר גישוש בקרב אוכלוסיות בסיכון נערך בנגב (קאופמן וסלונים-נבו, 2004) בקרב אוכלוסיות מצוקה שונות והצביע על כך כי באזור זה, שיעור אי-הביטחון התזונתי גבוה ביותר (72%), מתוכם 42% דווחו על חוסר ביטחון תזונתי חמור. סקרים אחרים בחנו את מצב הבריאות והתזונה הלאומי (סקרי מב"ת). סקר מב"ת א' שנערך בשנים 1999-2001 ואשר בדק את הרמה התזונתית והבריאותית במדגם של 3,246 איש בני 25-64, מצא כי 20.7% מהנשאלים דיווח כי אובחנו לפחות פעם אחת כלוקים באנמיה מחוסר ברזל (ניצן-קלוסקי ואחרים, 2003). סקר נוסף (מב"ת ב')  בדק את הרכב המזון הנצרך על ידי האוכלוסייה בישראל (ניצן- קלוסקי ואחרים, 2004). הסקר עמד על הבדלים בצריכת המזון לפי קבוצות גיל , מגדר  ולאום ומצא כי קיימים הבדלים משמעותיים בצריכת רכיבי מזון שונים ובכמות צריכת הקלוריות בין ערבים ליהודים. לאחרונה, נערך מחקר נוסף ע"י ד"ר קאופמן, שבדק את מימדי חוסר הביטחון התזונתי בקרב שכונת מצוקה, ומצא כי 53% מהמשפחות סובלות מחוסר ביטחון תזונתי, מתוכם 27% סובלים מאי ביטחון תזונתי ברמה חמורה (2008). בנוסף, עלה במחקר כי עבודה, פנסיה וקצבאות הביטוח הלאומי ברמתם הנוכחית, וסיוע מצד משפחה, חברים וארגוני צדקה, אינם מבטיחים בטחון תזונתי.

התמונה המצטיירת מצביעה על השתרשותה והעמקתה של בעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל ב- 10 השנים האחרונות מאז שהוחל הדיון הציבורי בבעיה. אולם, טרם נערך דיון רציני בקרב קובעי המדיניות לגבי מדידה שיטתית של מצב הביטחון התזונתי. עם זאת, לאחרונה  וועדה בין משרדית לבחינת אחריות המדינה להבטחת הביטחון התזונתי של אזרחיה (2008), בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה, המליצה לקדם מדיניות להתמודדות עם הבעיה, למדוד את היקפה, ולאסוף נתונים ע"י גוף ממלכתי, כך שהממשלה תוכל לעקוב אחר המגמות בשיעור אי-הביטחון התזונתי ולבחון את מועילות צעדיה בניסיון למגרו לחלוטין.

 

ישנם בישראל שני גופים גדולים העוסקים במדידה ואיסוף מידע רלוונטי: המוסד לביטוח לאומי הוא אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת מדיניות החברה והכלכלה בישראל, הפועל מתוקף חוק הביטוח הלאומי, 1953. מוסד זה שם לו למטרה להבטיח לתושבי מדינת ישראל רשת בטחון בפני סיכונים כלכליים וחברתיים. כתוצאה מכך, ובשל עיסוקו הרב בבעיית העוני, יתכן כי גוף זה צריך להיות אמון על מדידת הביטחון התזונתי בישראל ולספק אומדנים כלל-ארציים של היקף הבעיה. מוסד שני אשר יכול לבצע מחקר מקיף ומהימן לתופעה הינו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

 

אנו מצטרפים להמלצת הוועדה וטוענים כי על המדינה לקחת אחריות על הטיפול בבעיית חוסר הביטחון התזונתי מתוקף סמכותה. ראשית, עליה להכיר בבעיה, להבין  שמימדיה הולכים ומתעצמים משנה לשנה והיא נחלת היום יום בישראל של שנות האלפיים. אין לנו כל ספק כי מדידת הביטחון  התזונתי הינה תנאי הכרחי להגדרת הבעיה ולפיתוח מענים חברתיים ומדיניות חברתית כדי להתמודדות רצינית עימה, כפי שנעשה בארה"ב והוביל את הממשל להכיר בתופעה ולהציע תוכניות טיפול שונות.

 

לנייר העמדה מצורף נספח הכולל נתונים על בעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל, עפ"י המחקרים שנעשו.

 

נספח:

טבלה השוואתית של משקי בית

 

בטחון תזונתי

סה"כ חוסר

בטחון תזונתי

חוסר ביטחון תזונתיי  עם סממני רעבים

לקוחות יהודים של

שרותי  רווחה בנגב*

 

33%

 

67%

 

36%

לקוחות בדואים של שרותי    רווחה בנגב*

 

10%

 

90%

 

71%

מדגם ארצי  האוכלוסייה בישראל**

 

78%

 

22%

 

8%

שכונת מצוקה***

47%

53%

27%

מדגם ארצי  האוכלוסייה בארה"ב****

 

89%

 

11%

 

5%

*  קאופמן וסלונים (2002)         ** ברוקדייל (2003)            *** קאופמן (2008)            **** USDA(2004)


ילדים בסיכון  לחוסר בטחון תזונתי  ("כל כמה זמן קרה שלא היה אוכל לתת לילד לבית ספר?")

 

 

קרה לפעמים

אף פעם לא קרה

ילדי לקוחות יהודים של שרותי רווחה בנגב*

40%

60%

ילדי לקוחות בדואים של שרותי רווחה בנגב*

87%

13%

בתי ספר יהודיים בנגב**

17%

83%

בתי ספר בדואים בנגב**

48%

52%

מדגם ארצי תלמידים יהודים***

14%

86%

מדגם ארצי תלמידים ערביים***

33%

77%

 
 
*קאופמן וסלונים (2002)     ** קאופמן, סלונים נבו וסגל-אנגלצין (2004)  *** משרד הבריאות (2004) 
 
 
 
____________________________________________________________________________________________

הנידון: דרושה תכנית ממשלתית להסרת חרפת הרעב מישראל. עכשיו!

·  למרות שבשנת 2003 נמצא כי 22% מהאוכלוסייה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, מתוכם 8% סובלים מחוסר ביטחון תזונתי ברמה חמורה, לא נקבעה תוכנית ממשלתית לטיפול בבעיה.  

·  למרות ששיעור הסובלים מחוסר בטחון תזונתי ו/או מסממני רעב, בישראל כפול מאשר בארצות הברית, ממשלת ישראל משאירה את הטיפול לחסדיהם של נדבנים ועמותות מזון.

·  למרות קיומו של חוק ההזנה, למעלה מ-200 אלף ילדים בבתי הספר נשארו רעבים, כיוון שהם גרים בבתים עניים ובישובים עניים.                                                    

·  למרות שהוועדה הבין משרדית לבחינת אחריות המדינה להבטחת הביטחון התזונתי של אזרחיה (2008), בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה, קבעה כי קיימת בעיה של חוסר ביטחון תזונתי והמליצה לקדם מדיניות להתמודדות עם הבעיה, אין שום תוכנית ממשלתית להסרת חרפת הרעב מישראל!

 

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ועליית מחירי המזון, הבעיה רק מחריפה! עכשיו הזמן לפעול!!!
אנו מבקשים כי תתחייבו לפעול למיגור התופעה ותכללו במצעיכם את התוכנית של המוקד לביטחון תזונתי להסרת חרפת הרעב מישראל:

* קביעת יעד בטחון תזונתי מידי שנה.

* גיבוש תוכנית לאומית להבטחת הכנסה המאפשרת סל מזון מזין לכל נפש.

* ביצוע רפורמה בתכנית ההזנה בבתי הספר כך שתבטיח, ללא קשר ליום לימודים ארוך או  ליכולת ההורים או הרשות המקומית, ארוחה חמה ומזינה לכל ילד נזקק במשך כל ימות השנה.

 

המאבק להחזרת הביטחון התזונתי לישראל נמשך כבר 10 שנים. עכשיו הזמן לעבור למעשים!

                  האחריות להחזרת הביטחון התזונתי היא של הממשלה והכנסת!

 

נשמח להיפגש עימכם לצורך הרחבת הדיון,

 

ד"ר רוני קאופמן, יו"ר המוקד לביטחון תזונתי, 08-6472339

איתן מיכאלי, מנהל המוקד לביטחון תזונתי, 054-7753742

נעמה לוין, רכזת קהילתית, 052-5013932

foodsecuritycenter@gmail.com

 
חזרה לדף הבית

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 ص .ب.  1043  إكسال  16920 - تلفون -  0503133766 - טלפון – ת.ד.  1043  איכסאל  16920
P.O.B  1043 – Iqsal  – Israel 16920 Tel : + 972-50-3133766 
 ج. م  –  ע.ר  -   Non-Profit No.  580414936 
לייבסיטי - בניית אתרים